את המשחק הכרתי רגע לפני הפיגוע , ומיד לאחריו הוא הפך לכלי ריפוי חזק ומשמעותי בשבילי , דרך לימודים בתאטרון הגוף ופסיכודרמה ואומניות ,
בסוף לימודי בתאטרון הגוף העלתי הצגת יחיד על הפיגוע ובין תנועה לתנועה גם את נקודת מבטו של הליצן והבופון על מה שהיה ...ידעתי שיום יבוא והצגה זו תעלה שלמה יותר על הבמה .
שנים רבות שהתמקדתי בשיקום גופי הפצועה והחיים כהרגלם זרמו לכיוונים שונים עד שנאספו שוב לאותה נקודה ממבט בשל יותר וחזרתי את החזון שלהעלות הצגה זו מתוך ידיעה שזו אחת מן הדרכים לגעת בסיפור ,בתהומות הכואבים ופסגות המוארות דרך תנועה ,קול ,מילה , מבט דימעה וצחוק , והריפוי שבה מתוך זה , הוא לכולנו , לי על הבמה ולקהל הפעיל ,שאינו רק צופה כבמסך אלא חי פעיל פועם ומרגיש...
לאחר ההצגה תהיה אפשרות להיפגש ,לשתף ולשאול.
ההצגה כרגע בתהליך עבודה ומיועדת בעיקר (וממש לא רק ) למוסדות חינוכיים ואירוגנים .
תערוכת צלקת
תערוכת צלקת נולדה ביום אחד כשהייתי עם עצמי במעיין קסום בצפון ישראל וכמו כוכב שנופל, נפלה לתוכי הבנה שדרך תערוכה של אומנות אפשרי יהיה להעביר את המסר הכול כך משמעותי (מבינתי) של קבלת עצמנו כמו שאנו,עם כול מה שיש בנו, עם כול הצלקות שעם השנים נחרטו בגופינו ובנפשינו, שאותן רובנו מסתירות ומסתירים מתוך בושה שהן פוגמות ביופיינו.
האומנם?
איך רואים צלקות בתרבויות שונות? עתיקות ועכשיוויות....
איך אנחנו בתרבות שבה אנו נימצאים רואות אותן כך ומדוע?
מן הקבוצות ושבטים העתיקים (וגם אלו שחיים עדיין בימינו) שבהן הצלקת ניחרטה מתוך צייד, מלחמה או בחירה , בהן הצלקת מסמלת כבוד והערכה, שייכות, תואר ועמדה, דרך התרבויות המעטרות את השבר ,את הפגום והמצולק אל התרבות המערבית בה אנו חיים המעודדת הסתרה של הצלקת.
כבר באותו היום פניתי לחברתי הטובה נורית, שכבר 15 שנה אוצרת תערוכות אומנות והיא הישר הפכה לשותפה בדרך תוך אמונה שהיצירה הזו משמעותית וחשובה לרובנו -אם לא לכולנו....
וכך נרקמה ונוצרה התערוכה הנפלאה הזו עם מנעד אמנים מקומיים ברמה בינלאומית.
התערוכה יצאה לאור במאי 2022.
טקסט התערוכה:
מספרים על התערוכה:
.jpeg)
